הקדמה
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10   
  לפרק הבא>>  
 

הקדמה

בתחילה לא היה דבר –  רק כיסופים עזים למולדת, געגועים לבית משלך, תשוקה יוקדת לעבד אדמה ולחיות חיים חדשים. במשך השנים כמעט שנשמט החלום מידיהם. היו אלו בעלי אדמות ערביים, שספסרו ללא הרף במחירי הקרקע ההולכים ומאמירים. על אלו נוסף חסרון הכיס של החלוצים הצעירים, שהתקשו לגייס בעבודת יום סכומים נדרשים לרכישת בית ונחלה.

והיה גם משבר כלכלי קשה, שאכל בארץ בכל פה.

אבל מעל לכל אלה ריחפה והטרידה שאלה אידיאולוגית נוקבת:

האם תקום באדמות קוּבֵּיבֶּה מושבה יהודית, הנשענת על כוחות עבודה שכירים, או שמא ייבנה כאן דווקא מושב חדש וצעיר,  שיתבסס על עבודת כפיים עצמאית, חפה מכל ניצול חברתי ועבודה שכירה?

בלא שיכריעו בשאלה, קמו לבסוף ועשו מעשה. בחודש אוגוסט של שנת 1929 באו בדין ודברים עם בעל טרקטור מתל-אביב. תלם ראשון עמד להיחרש. משא ומתן ארוך של שנים עמד להבשיל באדמת בּוּר שהמתינה לצעירים מבולגריה. ואכן, כך היה. קטרפילר צהוב ורעשני יישר חרטום. להבי פלדה הורדו אט אט לקרקע הבתולית, ושאון טרקטור וזחָלים מתחפרים בִּישֵֹר קבל עם ועדה:

חריש התלם הראשון.

"כאן הולך ונבנה יישוב עברי חדש".

 

למרות השמש הקופחת נראו החלוצים מאושרים. ועל אף שנאלצו לחצות דיונות חול טובעניות מדירות שכורות במושבה הסמוכה, הביטו בטרקטוריסט המיוזע משמש, בחלום הקורם עור וגידים. תוך שנה, ידעו, יקדחו המכונות בורות ליסודות בתיהם. עוד זמן לא רב יקומו ביישוב לולי מטילות קטנים. שתילי הדר רכים יעמיקו שורש. ירקות ייזרעו. לרגע הרשו לעצמם החלוצים לחייך. להרפות מעט. להתרווח.

אבל אז התקלקל לפתע מנוע הטרקטור. ובהמשך ניחתה באחת הגזירה: "עליכם לפנות מייד את המקום, לדחות את החריש לימים שקטים יותר". להוראה הנחרצת של המוסדות המיישבים היה על מה לסמוך. ימים קודם לכן התפרעו ערבים בכותל המערבי ורצחו תשעה-עשר יהודים. מהעיר העתיקה התפשטה האש לכל רחבי הארץ. בחברון, בטבח מחריד ומזוויע, נרצחו 67 יהודים. המושבה באר-טוביה נשרפה ונחרבה. בהתקפה על חולדה נהרג מפקד המקום, אפרים צ'יזיק. האות להפקרות ניתן. ההתפרעויות  התחוללו עתה בכל הארץ. מפקדי ה"הגנה" חששו לשלומם של המתיישבים החדשים. על יישובים חדשים יש לשמור ולהגן.

ואילו תלם אחד בודד?

תלם ושדה, אמרו במוסדות הלאומיים, אפשר לדחות. חלומות ניתן לנו לחלום גם בימים אחרים. יתאזרו להם אנשי בית-חנן בסבלנות לחודשים אחדים, שקטים ושלווים יותר.

 

קבוצת המייסדים, גברים נשים וטף חוגגים את חריש התלם הראשון.

האם לרגע אחד  הורגש שמץ קל של היסוס?

 שלמה אשכנזי, יצחק לוי, יצחק מיטראני, שלמה בן בשט וחבריהם ישבו וטיכסו עצה. בתום השיחה ולאחר תיקון מנוע הטרקטור נפלה ההחלטה. השתוללויות דמים יש? גם תלם יהיה, ושדה חרוש, ובית, ויישוב.

נמנו וגמרו  והורו לטרקטוריסט מתל-אביב להמשיך ולחרוש. החברים האהילו ידיהם על עיניהם והביטו, מלאי סיפוק, ב"ארגז" ההולך ונפתח. אחרי  דקות מספר פרש מהם שלמה בן בשט, ממהר להצטרף אל מגיני חולדה הנצורה.

ארבעה חודשים אחר כך הפך היישוב לעובדה מוגמרת. בדצמבר 1929 (בחג החנוכה) חגג בית-חנן את תאריך ייסודו ועלייתו  על הקרקע.  חודשים מספר אחר כך הפשילו החברים שרוולים והחלו לבנות בתים קטנים בני שלושה חדרים (השירותים – בחוץ...). מאוחר יותר הושגה הלוואה לרכישת בעלי חיים ובהמות. משתלה חדשה טיפחה עצי הדר. תינוקות נולדו, עולים ותיקים וצעירים באו ושבילים של עפר החלו לרחוש חיים.  שנים אחדות מאוחר יותר נבנו בכפר בתים נוספים. המאבק למען בניית היישוב נמשך במשך שנים, אבל מייסדי היישוב, כמו התלם הראשון, אמרו את דברם:

אנחנו כאן!

ועוד נזכיר בפתיחת הספר: רבים מהוריהם של המתיישבים הגיעו איתם למושב, או הצטרפו מאוחר יותר. חלקם גם תרמו מכספם לרכישת הנחלה. ברובם אינם מוזכרים בספר, אך תרומתם להקמת המושב תיזכר לעד.

 

רוב ילדי המושב של 1931.

80 שנים חלפו מאז. הוותיקים הסתלקו זה מכבר. גם רוב הילדים מאותם ימים   כבר אינם. והיישוב הקטן?  הוא ידע תמורות וחליפות רבות. בהתחלה היו פרדסי תפארת ולולי ענק. אחר כך הגיעו הפרחים, הירוקים ואגוזי הפקאן. והיו גם רפתות, ועיזים, וגבינות, וויכוחים וחילוקי דעות. ועדיין, למרות החקלאות שהתמעטה,  ולמרות שהמושב שינה פניו, ניכרים בו היטב עדיין מאפייניו הראשונים, טביעות אצבעותיהם של אלו שהגיעו לכאן לפני 80 שנים.             

   



 
  לפרק הבא >>  
   הקדמה
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10   
   לתוכן העניינים
לאתר בית-חנן