הקדמה
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10   
   << לפרק הקודם
לפרק הבא >>
 

שנות השבעים: נקודת התפנית

 

 

לכאורה, מעל פני השטח, נראה העשור החמישי דומה לקודמיו. התחושה בתחילת העשור כי מה שהחל כאן לפני ארבעים שנים ימשיך ויפעל את פעולתו היטב גם בשנים הבאות. הלולנים ממשיכים ליהנות ממכסות נדיבות, שהקציבה למושב מועצת הלול. 20 דונם פרדס למתיישב ממשיכים להניב פרי –  ברמת הכנסה משתנה משנה לשנה.

 

הכוכב העולה בשמי החקלאות הישראלית מניב פרי נאה גם בבית-חנן. לעץ קוראים פקאן. אלו הרואים את הנולד מזדרזים ונוטעים מטעים גדולים, והאגדה אומרת ש"תמורת יבול של שנתיים אפשר לקנות דירה בראשון לציון". בעלי הפקאן מחככים ידיים בהנאה. אלו שלא נטעו מקנאים בשקט. אלו ואלו אינם יודעים כי תוך שנים מספר תפלוש לארץ כנימה אגרסיבית שתהפוך את ענף הפקאן להיסטוריה ול"קוץ" קטן ומכאיב במושב עצמו.

 

כותרת ביניים: סוגיית הבנים הממשיכים

 

מספר ראובן לוין: "בסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים שבים רבים מילדי המושב משירותם הצבאי ומשתלבים באופן טבעי במשק ההורים. חלקם עוזרים בעבודה, אחרים נוטלים עליהם את מלוא העול והמשק עובר לידיהם. במקביל, עוסקים אחרים בעבודות חוץ או במתן שירותי עיבוד חקלאי למתיישבי האזור. מספר חברים משכבת ילידי העשור השני שבים למושב אחרי שהות של שנים במקומות שונים בארץ ובחו"ל, שעיקרן לימודים והתמקצעות.

 

"ההחלטה על חזרה למושב, וקבלת עול המשק, הינה תהליך ארוך המלווה בלבטים מרובים. מצד אחד הורים מבוגרים, בשנות השבעים המאוחרות לחייהם, הרוצים לראות את בנם הממשיך בחזונם ובעמל כפיהם להתפאר ומאידך, הבחירה קשה: את מי להעדיף מכל הבנים? הדילמה קשה, וכיצד פותרים את סוגיית 'הבן הממשיך'? הבעיה לא מרפה, ומדי פעם גולשת לפסים משפטיים, עד ימינו אלה".

 

שלב נוסף בתהליך נרשם ב-11.8.75. באסיפה הכללית מתקבלת החלטה: "מאשרים שבן ממשיך יהיה שותף במשק וזכותו תירשם בטאבו". שימו לב לסעיף מס' 6, בדיון נוסף בנושא, ב-4.4.76. האסיפה מחליטה כי:

1.       מאשרים העברה לבן ממשיך רווק.

2.        האישור מותנה בסיום השירות הצבאי.

3.        מקרים ספציפיים יובאו להכרעת האסיפה הכללית.

4.        לא מאשרים העברת משק לבן מושב בשירות סדיר.

5.        חוזרים ומאשרים צירוף בן ממשיך לחוזה חכירה.

6.        להמשיך לדרוש כתב ויתור מבני המשפחה של הבן הממשיך.

המגמה הולכת ותופסת תאוצה. באסיפת החברים בתאריך 28.2.78 מתקבלים לחברות במושב האנשים הבאים:

·       שפרה ודוד ארזי.

·        אסתר ועוזי אפק.

·        רבקה ויהושע אשכנזי.

·        מיכל וגדעון הרמלין.

·        אסתר ושמואל בני.

·        דליה ומיכה אלון.

·        תמר ורוני לוי.

·        איטה וזהר לוי.

·        חיה ויחיעם מאיר.

·        מזל ומיכה גרסיאני.

·        ניצה ועודד חרלוב.

·        עזה וחיים בן בשט.

·        יעל ומשה משיח.

·        נילי וראובן לוין.

·        אהוד אשכול.

·        שרה ואיתן מנדה.

 

הבנים ממשיכים, החברים הולכים ומזדקנים, וב-30.6.77 מקים בית-חנן למייסדיו "מועדון חברים מבוגרים".

 

כותרת ביניים: משבר פוליטי, משבר כלכלי

 

הבן הממשיך הוא סוגיה אחת. סוגיה אחרת היא קבלת חברים חדשים למושב. בשנות השמונים ייפרץ המחסום, אך לעת עתה אין מקבלים לחברות אנשים שאינם מעידים על רצון לעסוק בחקלאות. הבעיה מחמירה עם רצונם של חברים מבוגרים המבקשים למכור משקים. מצד אחד לחץ פנימי, ומצד שני, עיקרון: המושב יישאר חקלאי. אדם המבקש לגור במושב רק מטעם של איכות חיים, לא יוכל לגור במקומותינו.

השבר קורה באחת.

בשנת 1977 מאבדת מפלגת העבודה את אחיזתה המסורתית בשלטון. ראש הממשלה עכשיו הוא מנחם בגין. רוחות חדשות מנשבות. הראייה הכלכלית מתחדדת. בחודשים הראשונים עדיין לא מורגש הד הסערה הממשמש ובא. בהמשך ניחתת הגזירה. הסובסידיות לחומרי הגלם מצטמצמות ואחר כך מתבטלות סופית. מתפתח שוק חופשי המאופיין בתנאים קשים, בעוד שהמגמה היא לא להגן על החקלאי, בניגוד לנעשה באירופה או בארצות הברית. רווחיותם של הלולים הולכת ויורדת.

ועדיין מתקשים החקלאים לקרוא בבירור את הכתובת על הקיר. יעברו עוד שנים מספר, ולא מעט הפסדים ועוגמות נפש, עד שתתחיל התמונה להתבהר וייעשו חשבונות הנפש.

חשבונות נפש עושה עם ישראל גם אחרי מלחמת יום הכיפורים. בבית-חנן לא רק עושים חשבון נפש, אלא גם מתאבלים. במהלך המלחמה מאבד המושב שלושה מבניו: גדעון קפטן, דרור כהן ונתן פישמן. האבל ביישוב כבד. באנדרטה שליד בית העם, מייד אחרי שמה של ארנה בן בשט, נחקקים שלושה שמות חדשים (על קורות חייהם של הנופלים –  בפרק מיוחד בסוף הספר).

 

כותרת ביניים: חוגגים יובל החמישים

 

ועוד תאריך חשוב. בשנת 1979 חוגג בית-חנן את חגיגות היובל שלו.

חגיגות היובל זכורות לרבים כאחד השיאים בחיי המושב, ולא בכדי. דמות מרכזית בחגיגות היובל הוא הבמאי, הכותב והמלחין, שי לביא, אז בתחילת דרכו ולפני המופעים הגדולים שהפיק לחגיגות המאה של ראשל"צ, פתח-תקוה, גדרה, חדרה, ראש פינה ונס-ציונה. לכתיבת המופע המרכזי מגויס הסופר הפלמ"חניק לשעבר, ישראל ויסלר (פוצ'ו). פוצ'ו מכיר היטב את הווי ההתיישבות בארץ, אך באופן טבעי מכיר פחות את המרקם הפנימי של החיים בבית-חנן.

לעזרתו מתגייסים בני המקום. רוני לוי, שרק שנתיים קודם לכן קיבל את המשק מהוריו, מתגלה כבעל כשרון כתיבה. אליו מצטרף איקי יסעור, והשניים תורמים שירים ומערכונים למופע. יחיעם מאיר מתגלה כבעל כשרון משחק, ובהמשך מגויס על ידי לביא גם למופע המאה לראשל"צ. באותו מופע משתתפת גם רוחלה אגמון, שעם בעלה רכשו את משק רחל בן-בשט, לאחר פינוים מן המושב שדות שבחבל ימית. שניהם מצורפים גם ללהקת "מגפיים" של שי לביא, מותג ייצוגי בהתיישבות העובדת.

החזרות האינטנסיביות למופע היובל משרות על המושב אווירה של שמחה ואחווה, אווירה שגם שלושים שנה לאחר-מכן רבים זוכרים אותה בגעגועים. שילוב הדורות במיטבו. בתמונות שונות במופע משתתפים שלושה דורות, כמו  סופי לוי, בתה דליה תמיר ובתה של דליה –  מירב.

ההתלהבות סוחפת את האזור כולו. בעקבות חגיגות יובל החמישים לבית-חנן הוקמה להקת גן-רווה, ובאולם בית העם מוצג המחזה המוסיקלי "סיפורו של יישוב", על טוהרת הכוחות המקומיים ובשיתוף חברים ממושבי האזור.


 
   << לפרק הקודם
לפרק הבא >>
   הקדמה
פרק 1
פרק 2
פרק 3
פרק 4
פרק 5
פרק 6
פרק 7
פרק 8
פרק 9
פרק 10   
   לתוכן העניינים
לאתר בית-חנן